<h1>פירוש קדמון לא נודע למי — מעילה פירוש ב'</h1>
<h2>דף ט:</h2>
[מעילה י"א ע"ב] והרי תרומת הדשן, שהיה לוקח מלא מחתה דשן מעל גבי המזבח ומניחו במזרחו של כבש ונבלע במקומו ואסור בהנאה. ב' כתובין הבאין כאחד, משמע הא לאו הכי למדין מתרומת הדשן לחיוב מעילה לאחר כפרה, וק' א"כ לישתוק מהא דדריש לפני כפרה כלאחר כפרה, דהא ילפי' מתרומת הדשן, וי"ל דאי לאו הוא לא הוה ידעינ' אי נילפיה מתרומת הדשן לחייב מעילה לאחר כפרה או משאר קדשים שאין מעילה לאחר כפרה דממונא דכהן הוא, וכי פריך והרי תרומת הדשן ה"פ כיון דחזינן תרומת הדשן שיש בו מעילה לימ' דאתא הוא דכת' גבי דם לאקושה לתרומ' דשן דלהוי לאחר כפרה כלפני כפרה, ולא לומ' להפך לשנותו מכל הקדשי' דאית בהו מעילה. ואברי שעיר המשתלח, שנדחף מן ההר ונעשית אברים אברים. ובגדי כהונה, דכת' [ויקרא ט"ז] ופשט את בגדיו והניחם שם, מלמד שטעונין גניזה. אלא לר' דוסא, פי' אי סבר לה כמא"ד אברי שעיר המשתלח נהנין בהם מאי איכ' למימ'. אלא למ"ד מלמדי', אי סבר כר' דוסא מאי איכ' למימ'. תרי מיעוטי כתיבי, חד גבי עגלה ערופה דכת' [דברים כ"א] שם, וגמרי' שם שם ממת דכת' [במדבר כ'] ותמת שם מרים, לאוסרו בהנאה, וק' למה לו ג"ש דשם שם וקרא דכפרה דכת' ביה כקדשים לאוסרו בהנאה, וי"ל דאי לאו שם שם מכפרה לא הוינא חזי איסור הנאה לאחר מצותו, ואי משם שם ה"א דווקא לאחר עריפה אבל קודם שרי קמ"ל, אינמי סד"א דעורה שרי כקדשים להכי אצטריך ג"ש דשם שם, וק' אמאי לא הוי תרומת הדשן ודשון המזבח הפנימי ועגלה ערופה ג' כתובי', בשלמא לפי'[רוש] שנפרש לקמ' מועלין מדרבנן גבי דישון מזבח הפנימי, ניחא, דלא שייך למי'[מר] ג' כתובין במילת' דרבנן, אבל לפי'[רוש] שיני ק', וי"ל דתרומ' הדשן ודישון מזבח הפנימי הוי חד, אך ק' למה לי תרי מיעוטי בחד מיעוטא סגי, וי"ל דאי ליכ' אלא חד מיעוט' הוינא גמר מאידך מידי דדמי טפי.
<h2>דף כה.</h2>
[מעילה י"ד ע"ב] מותר הקטורת, שהיו מפטמין ג' מנים ליום הכיפו', ולא היה חופן אלא חצי מנה שזהו מלא חפניו, כמו (במנחה חביתים) [בכל יום] שהיה מקטיר פרס שחרי' ופרס ערבית ופרס הוא חצי מנה, ונשאר מג' המנים ב' מנים וח'[צי], והיינו דאמ' בכריתות [ו' ע"ב] אחת לששים או לשבעים שנה היה חציה של שירים, וי"מ מותר הקטורת שהיו מפטמין שס"ה מנין ולא היו מקטירי' אלא מנה בכל יום לימות הלבנה שהוא שנ"ד ימים נמצא י"א מנים יתירים, וק' שכל היתרה היו מקטירים בחודש העיבור בשנה המעוברת, ועוד מאי קא' לדבריהם אחת לס' או לע' אחת לי"ו שנה היה יותר מחצי שירים, אלא נר' כדפי'[רשתי], אך ק' מאי דקא' אחת לס' והלא אין חשבון ב' מנים וחצי, לס' שנים עולה חצי הפיטום שזהו חצי שס"ה, וי"ל ו' שעות העובר שנת חמה על שס"ה גורם שלפעמים היו אחד לס' שנה חציין, ובשבועות גורס רש"י אחת לע"ב שנה והחשבון מכוון. היו מפרישין ממנה שכר האומנין, פרש"י בשבועו' [י' ע"ב] שהיו מזכין מעות לגזברין ובהכי נפקי לחולין ומחללין הקטורת עליהן ונותנין אותן לאומנין וחוזרי' ולוקחין וק' אמאי לא היו מוכרין אותן, וי"ל דהכי צניעא מילת' טפי, ולדידיה זכוי [לא הוי] דרך מקח וממכר, אלא לא צריך, בלא זכוי יוצאין המעות לחולין אלא כשמסלקו לדבר אחר לב ב"ד מתנה עליהן לעשות כל צרכיהם כדא' פ' בת' דכתובות [ק"ו ע"א] מגיהי ספרי' נוטלי' שכרן מתרומת הלשכה וכן מבקרי מומין, וק' ליתנו לאומני' מעות בשכרם ובהכי ליפקו לחולין הניח' למ"ד אין הקדש מתחלל על המלאכה אל' למ"ד מתחלל על המלאכה מאי איכ' למימ', וי"ל כדא' במס' שקלים הכא באומני בית אבטינס שהיו מפטמין את הקטורת ולהכי נותנין להם קטורת בשכרן, וא"ת ליתבו להם הקטורת ויתחלל על ידם, י"ל דבענן שיהא הקטורת ושכר הקטורת מתרומה חדשה ולהכי מחללינן על מעות תרומה חדשה. והא מעות אומנין קתני, להא דאוקמינ' באומני בית אבטינס לא ק' כלל. והא' שמואל הקדש שוה מנה וכו', הכי נמי ליחלליה על בניין אע"ג דליכ' בניין שיעור מעות. ה"מ דיעבד, מדא'[מר] מחולל. לא ניתנה תורה למלאכי השרת, שיכולין ליזהר מליהנות מהן. ודילמ' בעי למיזגא עלייהו, לסמוך עליהן ואי בנה בקדש אשתכח דקא מעיל. בעצים דמכאן ולהבא הכי נמי, פי' בעצים שאינם עומדי' לבניין מיד גזרינ' דילמא אתי למיזגא. כי תנן מתני' בעצים דיומיה, פי' שעומדי' לבניין מיד.
<h2>דף לט:</h2>
[מעילה ט"ו ע"ב] תנינא להא דתנו רבנן, ק' מאי סייעתא מייתי, אי להצטרף לחייב משום פגול נותר וטמא, הא מסקינ' לקמן תני לזרוק עליהם הדם, דהא חשיב הסלת ומנחת נסכים, ולקמ' אמ' דבמנחה אפי' כולה קיימת לא יזרוק ומוקמי' לה במנחת נסכים, ואין לומ' דמייתי ראייה מהא דעיקר ומצטרפי' דקתני להעלותן בחוץ, וכן משמ' מתני' מדקתני עולה דעיקר חדושו משו' העלאתו לחוץ, הא נמי לית', דקתני נסכים ובשר, ואין שיעורן שוה דהא נסכים בג' לוגין ובשר בכזית, אלא ע"כ הא דמייתי ראייה מפיגול נותר וטמ', וכי קא'[מר] לקמן לזרוק עליהם הדם, אינו מצוה לומ' דסתמי' לפגול נותר וטמא, כאשר אפ'[רש] בע"ה. בעולה אין בשלמי' לא, וק' אמאי לא פריך הכי אמתני', וי"ל דהכא בשלמי' נמי ניתני זבח, אבל במתני' לא מצי תני זבח דא"כ הוה משמע אף בתודה ליכ' אלא ה' דברים, וא"ת א"כ הכא נמי לישני דלא מצי תני זבח משו' דקתני להעלותו בחוץ ואילו שלמי' בשר ואימורי' [קא קשיא ליה אי] מצטרפי להעלותו לחוץ (ואין) [דאין] אכילת אדם ואכילת מזבח מצטרפי', וי"ל ליתני זבח ואימורי' מצטרפי' לפגול נותר וטמא וליתני עולה גבי להעלותו בחוץ. אלא לזרוק את הדם, פי' אימ' עולה ואמורי' מצטרפי' זה עם זה לזרוק עליו את הדם וסמי מיכאן פיגול נותר וטמא. מאן קתני לה ר' יהושוע, דאי לר' אליע' [פסחים ע"ז ע"א] אין צריך שיור בשר, דיש דם אע"פ שאין בשר, ולא נהירא דכיון דבעי למימ' סמי מיכאן פיגול כו' א"כ אמאי קאמ' ומצטרפי' קאי אמילתא דלא קתני בברית' דהיינו לזרוק את הדם דהשתא צריך לאוקמינן דלא כר' אלע' לימ' דמצטרפי להעלותו בחוץ דקתני בברית' וליתי ככולי עלמא, לכן י"ל לזרוק את הדם פי' אין ודאי עולה אין שלמי' לא לזרוק עליהם את הדם כגו' בפגול אם חשב להקטיר חצי זית בשר וחצי זית חלב מצטרף בעולה ולא בשלמי' וכן אם הותיר חצי זית חלב וחצי זית בשר וכן אם נטמ' חצי זית חלב וחצי זית בשר מצטרפין בעולה ולא בשלמי' דאין הקטרה ואכילת אדם מצטרפי', והא דתנן במתני' מצטרפי', זהו כשפגל הכל או הותיר או נטמא הכל ואכל חצי זית מזה וחצי זית מזה מצטרף לחייב האוכלן אבל לעשותן פגול אין מצטרף לזרוק עליו את הדם, והכי אמרי' בזבחים [מ"ה ע"ב] אמורין חייב עליהם משו' פיגול שיש לו מתירין בזריק' הדם ונותר וטמ' מק"ו ומה קומץ שאין חייב עליו משו' פיגול חייב עליו משו' נותר וטמ' לא כ"ש. כזית בשר או כזית חלב זורק את הדם, [דכתיב] ועשית עולתיך הבשר והדם ודם זבחיך ישפך והבשר תאכל [דברים י"ב], וכת' בתריה והקטיר הכהן את החלב, משמ' דזורק הדם בין אבשר בין אחלב, כחצי זית בשר וכחצי זית חלב אינו זורק דאין אכילה והקטרה מצטרפי', ובעולה מצטרף דכולה כליל. מנחה מאי עבידתה, פי' מה דם שייך במנחה. נסכים, הבאה עם הזבח ובהא קא'[מר] שאם לא נשתייר מן הזבח אע"פ שהמנחה כולה קיימת לא יזרוק דם הזבח.
